הכל התחיל בתגלית שמה שמרגיש בפנים, משותף לרבות ורבים סביבי.

​

איך נולד האתר? מתוך שאיפה פשוטה שכל מה שלא מדובר יהפוך למדובר, בכל תחום בחיינו, בתוכנו ומחוצה לנו. בשבילי זו אחת הדרכים לשחרר לעולם כמה דברים שלמדתי בדרך. אולי מישהו שזקוק למילים האלה, יגיע אליהן. במלחמה של אוקטובר 2023 התחדדה עוד יותר התובנה הזו, עם ההבנה שכנראה זו דרכי לעזור למי שמתחיל את מסע ההתמודדות עם השכול והאובדן (בלי להתיימר להבין מה עובר על אנשים אחרים).

​

למה "מסעות בחיים"? 

בהתחלה הייתה רק תחושה עמומה, אשר התבהרה ככל שנתתי לשאלה מקום בתוכי. למסע אנחנו יוצאים וחוזרים, מסע ארוך מלידה עד מוות בחיים האלה, שניתנו לנו במתנה. המחשבה החדשה כי לאורך החיים אנחנו יוצאים מדי פעם למסע וחוזרים הביתה, לעבד, לנוח ולצבור כוח, הייתה משום מה מנחמת. כמה מסעות בתקופת חיים אחת. מכל מסע יוצאים אחרת. מוצאים דברים אחרים, חדשים, לעתים נפלאים ומרגשים. משהו נפתח בתוכי לתמונה רחבה יותר ולמחשבות על מה שצובע את חיינו בתקופות שונות, על מה שנשאר איתנו לאורך הדרך, על מה שאנחנו מאבדים, ועל ההשתנות הבלתי פוסקת. אין כאן יותר מדי פילוסופיה ... זו פשוט התבוננות מזווית הראייה הייחודית (אולי) שלי ומהמקום בו אני נמצאת כרגע, במסע הנוכחי ... והכל ממשיך להשתנות. כנראה ההשתנות היא הדבר הכי קבוע בעולמי.

​

אלמנות, שכול ואובדן

שלוש מילים קצרות החופנות בתוכן עולם שלם.

הן מפחידות, מאיימות, מכאיבות וקשות, אך גם מעוררות השראה, עוצמה של התמודדות למי שחווה. נושאים רבים הקשורים לתחום אינם מדוברים. נושאים רבים מכוסים בקליפה עבה של תפיסות חברתיות, מיתוסים אשר נוצרו בחברה המערבית בכלל, ובחברה הישראלית, למודת המלחמות, בפרט. התמודדות עם שכול ואובדן אינה פשוטה, אבל היא אפשרית, ויש בה בחירה, ומרחב לכל אדם למצוא את דרכו שלו. הכרה בהתמודדות עם מה שהחיים מביאים לפתחנו, מביאה לחיים מלאים יותר.

​

והחיים?

זה מה שיש לנו, חד פעמי. יחד עם החופש לבחור במה להתמקד, מי להיות ומה לעשות ...

במסעות שלי למדתי שכאשר אני נותנת לכאב להיות, בלי לפחד ממנו, בלי להילחם בו, בלי לברוח ממנו, אני מרגישה שאני צולחת אותו וחשה תחתיו חיים, בעוצמה בלתי רגילה. תחושה של חיות מרוממת נפש ... חור שחור הופך לחור תולעת …