המונית התחילה לזגזג על הכביש המהיר בדרך מהצפון. הנהג הסתכל ימינה, לפסיכולוגית שישבה לידו, במבט מבועת, כמעט שולח את שלושתנו לעולם הבא.
כבר כמה שנים עברו מאז, אבל הזיכרון חזק. חזרנו מכנס במכללת עמק הירדן על משפחות. אני העברתי הרצאה על התמודדות הורים עם יציאת ילדיהם מהארון, היא הרצתה על התמודדות להט”בים במשפחה. במונית הייתה שיחה נעימה. הנהג התעניין בכנס, בהרצאות שהעברנו, בסיפורים האישיים. תהה על הרעיון שיש רצף של משיכה לבני המין השני, לבני המין שלך, שזה לא בינארי. סיפר גם על משפחתו, על האחיינית הלסבית, על הקבלה. ואז זה הגיע, יחד עם חיוך מבוייש: “אני דווקא נהנה כשאני מדמיין שתי נשים יחד, אבל יש לי בחילה כשאני מדמיין שני גברים” וחייך חיוך ניצחון של גבר גבר.
ואז היא הסתכלה עליו בשלווה ואמרה: “אילו היית לגמרי סטרייט, זה לא היה מעורר בך כל רגש”. והוא? כמעט עשה תאונה …
