למה מסעות בחיים?

הכל התחיל בתגלית שמה שמרגיש בפנים, משותף לרבות ורבים סביבי.

 

איך נולד האתר?

מתוך שאיפה פשוטה שכל מה שלא מדובר יהפוך למדובר - בכל תחום בחיינו, בתוכנו ומחוצה לנו. בשבילי זו אחת הדרכים לשחרר לעולם דברים שלמדתי בדרך. אולי מישהו שזקוק למילים האלה יגיע אליהן.

במלחמה של השבעה באוקטובר 2023 התחדדה התובנה הזו. הבנתי שכנראה זו דרכי לעזור למי שמתחיל את מסע ההתמודדות עם השכול והאובדן (בלי להתיימר להבין מה עובר על אנשים אחרים).

 

בהתחלה הייתה רק תחושה עמומה, שהתבהרה ככל שנתתי לשאלה מקום בתוכי. למסע אנחנו יוצאים וחוזרים. מסע ארוך מלידה עד מוות בחיים האלה שניתנו לנו במתנה. המחשבה שלאורך החיים אנחנו יוצאים מדי פעם למסע וחוזרים הביתה - לעבד, לנוח ולצבור כוח - הייתה משום מה מנחמת.

כמה מסעות בתקופת חיים אחת. מכל מסע יוצאים אחרת. מוצאים דברים חדשים, לעתים נפלאים ומרגשים. משהו נפתח בתוכי לתמונה רחבה יותר - מחשבות על מה שצובע את חיינו בתקופות שונות, על מה שנשאר איתנו לאורך הדרך, על מה שאנחנו מאבדים, ועל ההשתנות הבלתי פוסקת.

אין כאן יותר מדי פילוסופיה. זו פשוט התבוננות מזווית הראייה שלי ומהמקום בו אני נמצאת כרגע, במסע הנוכחי. והכל ממשיך להשתנות. כנראה ההשתנות היא הדבר הכי קבוע בעולמי.

 

אלמנות, שכול ואובדן

שלוש מילים קצרות שחופנות בתוכן עולם שלם.

הן מפחידות, מאיימות, מכאיבות וקשות. אך גם מעוררות השראה ועוצמה של התמודדות למי שחווה.

נושאים רבים הקשורים לתחום אינם מדוברים. הם מכוסים בקליפה עבה של תפיסות חברתיות ומיתוסים שנוצרו בחברה המערבית בכלל, ובחברה הישראלית למודת המלחמות בפרט.

התמודדות עם שכול ואובדן אינה פשוטה, אבל היא אפשרית. יש בה בחירה ומרחב לכל אדם למצוא את דרכו. הכרה בהתמודדות עם מה שהחיים מביאים לפתחנו מביאה לחיים מלאים יותר.

 

והחיים?

זה מה שיש לנו, חד פעמי. 

יחד עם החופש לבחור במה להתמקד, מי להיות ומה לעשות.

​

במסעות שלי למדתי שכאשר אני נותנת לכאב להיות - בלי לפחד ממנו, בלי להילחם בו, בלי לברוח ממנו - אני מרגישה שאני צולחת אותו. ותחתיו אני חשה חיים, בעוצמה בלתי רגילה. תחושה של חיות מרוממת נפש. חור שחור הופך לחור תולעת.