על החיים ועל המוות
שמי אילה. יותר מכל אני רוצה לכתוב, אבל בינתיים עושה גם דברים אחרים.
לאורך חיי לא הפסקתי ללמוד. למדתי סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, הנחיית קבוצות, דמיון מודרך (מערבי ומזרחי), פסיכולוגיה בודהיסטית, Master NLP ועוד תחומים, כולל טכנולוגיה ומערכות מידע. למדתי במשך שנה פסיכותראפיה וייעוץ אקזיסטנציאליסטי וקראתי ספרים לאין סוף. כל אלה איפשרו לי להתבונן על החיים ממגוון נקודות מבט, לפתח לעצמי דרכים, אפקטיביות יותר או פחות, להתמודד עם מה שבא. משהו מזה הייתי רוצה לחלוק כאן.
שנים עבדתי בהייטק, עוד לפני שהמילה הזו נולדה. עסקתי בפיתוח תוכנה, ניהול פרויקטים, צוותים, אנשים וטכנולוגיות. נהניתי לבנות ארכיטקטורות למערכות מידע מורכבות, לשפר ביצועים של מסדי נתונים ויישומים ובעיקר, לעבוד עם אנשים נהדרים (ברובם). היו אלו שנים נהדרות, גם באופן אישי וגם עם תחושת התרומה לרווחתם של רבים.
במסגרת לימודי הנחיית קבוצות (M.A) כתבתי תזה ״אלמנות ארוכת טווח כפי שבאה לידי ביטוי בקבוצה מקוונת". עשרות אלמנות צה"ל כתבו את עצמן בפורום ייעודי ברשת. למדתי על עצמי ועל נשים אחרות. גיליתי את המיתוסים החברתיים - המעצימים וההרסניים - שמקיפים את ההתאלמנות. למדתי על המוות ועל החיים. תיעדתי גם את החוויה של השתתפות בקבוצה מקוונת, כפי שהייתה אז (2006).
בניתי חיים עם רמי, אהבת נעורי, אבא של ניר וחן. ביולי 1990 רמי נפל באסון צאלים א׳, במילואים. הוא היה איש מחשבים בנשמתו. עם השנים הכרתי את גילי, שהגיע למשפחתנו המורכבת עם טל, עומר ורוני. מירב הייתה האחרונה להצטרף. בנינו חיים חדשים, יצרנו משפחה ואהבה.
ב-1 באוגוסט 2009 נרצח בני, ניר, בפשע שנאה בבר נוער בתל אביב. עולמי נטרף שוב. ההתמודדות הייתה מורכבת וכואבת - סיבוב שני של אובדן, אבל שונה מאד.
בעקבות האובדן הזה פגשתי מקרוב מצוקות של להט״בים והוריהם, מצוקות אשר ידעתי על קיומן אבל לא חשתי את עוצמתן. מפגשים אלה הביאו אותי להצטרף למאבקים חברתיים לשוויון, סובלנות ותקווה. אחרי הרצח פתחתי את עולמי לתקשורת, לכנסת ישראל, ולרבים דרכם. זכיתי להכיר את הקהילה הגאה. העברתי הרצאות ושיחות על התמודדות הורים עם יציאת ילדיהם מהארון, על תהליכי הגילוי והאומץ לחיות עם האמת הפנימית בעולם. נפגשתי עם בני נוער ומבוגרים לשיחות פתוחות על הקהילה, שיחות שתרמו רבות גם לי. זכיתי להיות שותפה במיזמים של ארגוני הקהילה ולקדם את מרכז הדיווח ע"ש ניר למאבק בלהט"בופוביה (של האגודה למען הלהט"ב).
מתוך הרצון לחלוק משהו ממה שעברתי ולמדתי בחיים, הקמתי את האתר הזה. אני מקווה שמי שמגיע לכאן ימצא מה שמתאים לו.
יש כאן בלוג עם כתיבה מנקודת המבט המשתנה שלי, רגעים בחיים, מחקרים ומחשבות.
תודה שהגעת לכאן,
אילה