





רגע של שקט
פורסם ב"שיח שכולים", יום הזיכרון 2011
רגע של שקט מחזיר לי אותך.
רגע של שקט מרגיש אהבה.
רגע של שקט רואה הכל.
רגע של שקט מחזיר תחושה
של חיבוק, מבט, מילה, מחשבה.
רגע של שקט מחייך בשקט,
נזכר בשניכם הולכים ברחוב החשוך,
אבא ובן, איש וילד, רמי וניר,
כל כך דומים, כל כך שונים.
רגע של שקט מאושר שהייתם,
מוקיר תודה על כל רגע שהיה.
רגע של שקט כואב,
מחלחל לכל תא בגוף,
לוחץ בעוצמה על הלב,
מעיר משהו נוכח נעדר,
מציף בפחד המוות ובשמחת החיים.
רגע אחד אתה נמצא ולפתע נעלם.
שגרה פשוטה של יומיום
הופכת, באבחת הודעה,
למשהו שאפשר רק להתגעגע אליו,
וכבר אי אפשר לחזור לאחור.
אז בונים מציאות חדשה,
שגרה חדשה.
לומדים לחיות עם האהבה,
לטפח את היש,
לכאוב את האין,
שלעולם לא יהיה.
נאחזים בקרני השמש,
בגל מבליח של תקווה,
ביצירה ונתינה.
ואז שוב הודעה, ושוב מכה,
ושוב כאילו הכל מתחיל מהתחלה.
רגע של שקט מאגד הרבה שנות חיים,
מסכם אווירה, אהבה, שכחה ועוצמה.
רגע של שקט מעניק מתנה, את מתנת החיים.