"את חייבת להיות חזקה"

אם תקשיבו טוב, זה מתחיל כבר בשבעה.

״את חייבת להיות חזקה״ אומרים מכל כיוון, עם כוונה טובה. עם כוונה טובה, עם רצון כן לסייע, לעזור, להקל.

וברגע השבר, החולשה, כשהכל מעורער, אין לך מושג איפה למצוא את הכוחות להיות חזקה, ואין לך מושג כמה ההתאמצות הזו, להיות חזקה, תזיק לך בעתיד. אז ככה, את ממש לא צריכה לגייס כוחות כדי להיות חזקה. הכוחות בפנים, ובזמן הנכון הם יפציעו, לאט לאט ויתמכו אותך במה *שאת* צריכה, לא בחוזק מדומיין כזה או אחר.

ה"את חייבת להיות חזקה" הזה, לקח לי כמה שנים מהחיים. כי מה כבר הבנתי בגיל 29 ...

כל כך הרבה אנשים סביבי אמרו לי שאני חייבת להיות חזקה, אז פשוט חשבתי שחוזק זה חיובי, וחולשה זה שלילי, ואם לא אחזיק את עצמי חזקה, פשוט אשבר.

למה הייתי בטוחה שההפך מלהיות חזקה זה להיות חלשה? כי ככה גדלתי. רק עם השנים הבנתי שההפך מלהיות חזקה זה להיות גמישה.

אבל אז חשבתי שאם אהיה חזקה, לא אשבר. לא הבנתי מה זה להישבר, אבל פחדתי מזה. לא הבנתי שלא צריך לבחור, אפשר להיות חזקה כשמתאים ולהתחבר לחולשה כשמתאים. לא הבנתי שחולשה לא גורמת "להישבר", וגם לא הבנתי ש"ליפול" מדי פעם, מעניק גם את היכולת להתחבר לעצמי, לצבור כוחות ולהמשיך הלאה, להעריך מחדש מה חשוב בחיים שלי, מה פחות חשוב, מה מתאים לי ומה לא מתאים לי ולילדי.

עברו שנים עד שהבנתי שנותני העצות מדברים מעצמם, מהעולם הפנימי שלהם, וזה לא בהכרח קשור אלי ואל עולמי הפנימי. לקח לי זמן להבין שלפעמים דובר הפחד מגרונם, לפעמים פשוט אין להם מה לומר, אז הם משתמשים באיזה ביטוי ששמעו פעם בהקשר הזה, ופשוט אומרים אותו, בלי לחשוב על המשמעויות שלו, בלי לחשוב על ההשלכות על מי ששומע משפט כזה, ואז מנסה ליישם, בלי לחשוב על המשמעות של אמונה כזו על חייהם שלהם.

ד"א, הייתה גם ווריאציה הרסנית יותר: "את חייבת להיות חזקה בשביל הילדים", הבת דודה של "את חייבת לחיות בשביל הילדים", אבל זה כבר נושא קצת אחר ...