ב 17 ביולי 2018 מציינים 28 שנה לאסון צאלים א’. רמי נשאר שם בן 32 ה 18 ביולי 2018 הוא יום ההולדת של ניר. נשאר ב 1 באוגוסט 2009 בן 26 עם כל העצב, הכאב והגעגועים לשניהם, יש גם הרבה אהבה, שמחה וצחוק, גם בזיכרונות מהם, גם בחיים. החיים קצרים בכל מקרה, והלוואי ואוכל לחיות אותם עם הרבה חמלה, אהבה וסובלנות. החיים קצרים, אז הלוואי ונוכל כולנו לשנות מסלול, לצאת משיח השנאה, להפסיק לשפוט את אורח החיים של האחר, להפסיק לכפות התנהלות שמתאימה לקבוצה אחת, על אחרת. להיות במקום בו אורח חיים של אחד לא מפעיל תחושת איום על האחר, רק כי הוא עצמו רוצה לחיות אחרת. הלוואי ונוכל לחזור להתייחסות לערכים כאל מה שהם, ולא למבנה או לצורה שלהם: לחזור למקום שמשפחה זה נתינה, הכלה, אהבה, צמיחה משותפת ולא הגדרה של הרכב כזה או אחר; לחזור למקום שצניעות זו לא הדרה או לבוש, אלא הלך רוח והתנהלות; לחזור למקום שתרומה לחברה היא לא רק חובתם בחוק של חלק מאיתנו; לחזור למקום בו המילים “ערבות הדדית” לא מעוררות בוז ותגובות מזלזלות; לחזור למקום בו זכויות אדם אינן מותנות בתכונות חיצוניות כאלה ואחרות, אינן גוררות קללות והשמצות, אלא הן פשוט מה שהן: בני אדם שווים ושוות, מוערכים ומוערכות, חיים את המיטב שלהם ברגע הקצר הזה שבאנו לחיות פה. הלוואי וייפתחו הלבבות האטומים לסבלם של אחרים, שיוכלו לראות שאין דת או אידיאולוגיה ששווה פגיעה בנפשם של בני אדם. כי החיים קצרים, וראוי שנחיה אותם הכי טוב שאנחנו יכולים, תוך כבוד לעצמנו ולאחרים. ואולי יום כמו היום מאפשר לי לרגע להציץ לחברה שפעם חלמנו עליה, פעם חלמנו שנבנה, פעם הייתה תחושה שאפשר להגשים. ואולי עוד נצליח …
