מדוע אנשים מתעניינים בספרים על ההתמודדות עם אתגרים, עם מוות של אדם אהוב? כאשר מתמודדים עם שכול ואובדן?

​

מדוע אנחנו קוראים ספרים על המוות, על החיים?

רבים כנראה מחפשים גם הם, כמוני, משהו בספרים. אולי תשובות ... אולי משהו אחר. בחדר שלי אני מוקפת ספרים. ספרי קריאה, ספרי פסיכולוגיה, פיזיקת קוונטים, מנהל עסקים, מדעי המוח, הורות, מגדר ונשיות, הנחיית קבוצות, העצמה, פילוסופיה ודת, בודהיזם ויהדות ... הכל מכל וכל ... אוהבת לקרוא ... אוהבת לכתוב על הספרים, לחבב אותם על אחרים.

זוכרת את עצמי “בולעת” ספרים מגיל צעיר, חורשת את הספריה ב”בית העם” בגבעתיים, נשארת בבית לקרוא גם כשקראו לי החברים להצטרף לחוג ריקודי עם. טעמי בספרים השתנה עם השנים, אבל הסקרנות והרצון לקרוא רק התעצמו.

בתקופות של משבר חיפשתי בספרים תשובות, חיפשתי נחמה. חיפשתי בספרים את האמת שאני לא יודעת, את זו שאני לא מוצאת בתוכי. חיפשתי גם הסברים, הבהרות, תיאורים חיצוניים לתהליכים הפנימיים שלי. לפעמים חיפשתי אישור לעצמי, למחשבות, לרגשות, בתוך אירועים שהחיים, עד אותו רגע, לא יכלו להכין אותי לקראתם.

היו תקופות בהן הפרדתי בין התחומים עליהם קראתי, משייכת את הספרים ל”מדורים” שונים בחיי. היו שהתאימו להתפתחות האישית, אחרים למשפחה, ספרי ניהול לעולם העבודה, ואחרים סווגו כ”סתם מעניינים”. היום אני מוצאת גבולות מטושטשים משהו.

ספר המסביר את פיזיקת הקוונטים רוחני לא פחות מספרי העידן החדש.

ספרי הנחיית הקבוצות יכלו לתרום רבות אילו קראתי אותם בתקופת ההיי טק שלי ... כמעט כל תחום נוגע באחר, מביא משהו מרעהו, גם אם לא בצורה מפורשת וברורה. האמת? הופתעתי לראות את החיבורים, המוזרים במבט ראשון, בין התחומים השונים. היום אני נהנית מהאינטגרציה.

אבל מה, ככל שאני קוראת יותר, כך אני יודעת יותר, ומבינה פחות. ככל שאני קוראת יותר, מתברר לי יותר כי אנחנו, כאנושות, מתחילים להבין כי לעולם לא נבין את כל מה שאנוחנו רוצים להבין, את כל מה שהאמנו שנוכל להבין. ובכל זאת, אני ממשיכה לקרוא, ממשיכה להתעניין, מתדלקת את הסקרנות שלי ללא הרף, עם החיים, כחלק מהחיים.

עם חלוף השנים והספרים למדתי לקרוא אחרת. למדתי לקרוא מתוך כוונה למצוא בתוכי את ההידהוד של מה שאני קוראת.לאיטי הבנתי כי האמת האובייקטיבית, אותה חיפשתי כל חיי, פשוט לא קיימת. אז מה נשאר?

אמת פנימית, הנחות עליהן אנחנו מבססים את חיינו (לעתים מתוך חשיבה שזו האמת), אמונות, תחושות ורגשות אישיים לגבי מה מתאים לנו בחיים, מה מקדם ומעצים אותנו. ואהבה. אהבה פשוטה, בלתי מותנית, לעצמי ולאחרים ... מצאתי בספרים את הטריגר שמעורר את היכולת שלי למצוא פיסות מהאמת הפנימית שלי. מצאתי גם מעט נחמה בהתחברות לחוויות האנושיות, הדומות לשלי, השונות משלי, המובאות בספרים, הממחישות משהו מהאוניברסליות של החוויה האנושית.

התמודדות עם המוות קרובה להתמודדות עם שכול ואובדן, אולם קשורה יותר למסעו הפרטי של כל אדם. הבנתו של אדם כי המוות הוא חלק מחייו היא אחת מתחנות המסע. חשיפה לנושא באה לרוב בעקבות מותו של אדם קרוב ואהוב, אך גם עם הגיל ...

אף אחד מאיתנו לא מתכנן משברים, אובדנים או סבל, ובכל זאת הם נמצאים לפתחנו מדי פעם, מלווים אותנו לעתים שנים ארוכות. לעתים נדמה שהם לא בדיוק מה שתככנו, מה שתכננו לנו הורינו לחיים, לא בדיוק מה שאנחנו מתכננים לילדינו ... אבל יום אחד נפלה אצלי ההבנה שהחיים הם הכל. השגרה, המשבר, התהליך, השגרה וחוזר חלילה, והכל מעורב, והכל קיים בו זמנית. אולי החיים הם התהליך ...

גראוצ'ו מרקס כתב, וג'ון לנון שר כי "החיים זה מה שקורה לך כאשר אתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות".

על מדפי חנויות הספרים ובספריות ניתן למצוא אלפים רבים של ספרים העוסקים בהתמודדות עם משברים, מספקים תובנות, כלים ו/או תהליכים לתמיכה וניתן לקחת אותם, כל אחד, למקומו האישי, לחיים אותם הוא חי ... חלק מהספרים מתייחסים למשבר כמשהו נפרד מהחיים, כאל פסק זמן שיש להתמודד איתו ואז - לחזור לחיים. יש ספרים שרואים בכל משבר חלק בלתי נפרד מזרימת החיים, יש הרואים בכל משבר התמודדות עם אופציה לצמיחה. כך גם כל אחד מאיתנו מסתכל אחרת על החיים, על מה שקורה לנו בתוכם, על מה שנתפס כאילו הוא "מחוץ" לזרם ...

הייתי רוצה להזמין את מי שמגיע לכאן להתחבר לספרים שאהבתי, אלה שבתוכם מצאתי משהו מעצמי. על מעט מהם אפשר לקרוא בעמודים תחת הכותרת ״ספרים ומחקר״ או בפוסטים בבלוג הנמצא באתר זה