חיים ...
שמי אילה. רוצה יותר מכל לכתוב. עושה הרבה דברים אחרים.
עם השנים למדתי המון, יישמתי פחות.
שנים עבדתי בהיי טק, עוד לפני שקראו לזה ככה. פיתחתי תוכנה, תכננתי ארכיטקטורות ונהניתי מכל רגע.
במסגרת לימודי הנחיית קבוצות (M.A) כתבתי תזה. שנתיים. "אלמנות ארוכת טווח כפי שבאה לידי ביטוי בקבוצה מקוונת”. עשרות אלמנות צה”ל כתבו את עצמן ברשת. למדתי על עצמי, על נשים אחרות. למדתי על המיתוסים החברתיים המעצימים וההרסניים המקיפים את ההתאלמנות. למדתי על המוות ועל החיים. כתבתי גם את החוויה של השתתפות בקבוצה מקוונת, כפי שהייתה אז (2006). שווה לקרוא גם היום. כתבתי כמה רגעים בחיים, קצת בלוג. מקווה להמשיך ולכתוב עוד.
האתר הזה הוא לזכר רמי, אהבת נעורי, אבא של ניר וחן. הרבה ממי שגדלתי להיות - בזכותו. רמי נפל ב 1990, באסון צאלים א׳, בזמן שירות מילואים. היה איש מחשבים, כמו שקראו לזה אז. עם השנים הכרתי את גילי, שהגיע למשפחתנו המורכבת עם טל, עומר ורוני. מירב הייתה האחרונה להצטרף. בנינו חיים.
האתר הוא גם לזכר ניר, בני הבכור, שנרצח ב 1 באוגוסט 2009 בפשע השנאה בבר נוער בתל אביב. עולמי נטרף שוב. ההתמודדות הייתה מורכבת, כואבת, מעין “סיבוב שני”, אבל אחרת. זכיתי להכיר רבים בקהילה הגאה, העברתי הרצאות ושיחות רבות על התמודדות הורים עם יציאת ילדיהם מהארון, על תהליכי הגילוי והאומץ להסתובב עם האמת הפנימית בעולם. הצטרפתי למאבקים חברתיים רבים לשוויון, סובלנות ותקווה. אולי להביא לעולם טיפה יותר טוב.
תודה שהגעת לכאן,
אילה