בתקופה בה תכננו את המעבר לתל אביב, מגיפה הייתה מילה שהשתייכה למאות קודמות, לא לזו שלנו. בזמן תיכנון המעבר מהבית הפרטי, עם הגינה ועצי הפרי, הירוק והציפורים שצייצו כל היום, הרחק מהשכנים והחברים שלמדנו להוקיר ולהעריך, מגיפה עולמית לא הייתה חלק מהרעיון. עכשיו אנחנו כאן, רואים את השפעות הקורונה סביבנו, בקניון הסגור, בחנויות הרחוב הרבות עם השלט "להשכרה", עם המוני שליחים ברחובות. כל יום מגלים פינה חדשה בעיר, אנשים נחמדים וסיוע הדדי, אוכל טוב ואווירה נעימה בסך הכל.

כן, הלב נשבר מהמחשבות על נפגעי הקורונה ברחבי העולם וכאן בעיר. הנשמה יוצאת לרבים כל כך שחייהם השתנו ללא הכר, לחלקם, נעצרו או נעלמו. מנסה לשמור על אופטימיות, לפעמים מצליחה. מחכה לעולם טוב יותר, מעבר לפינה, או מעבר לחיסון.