top of page
  • אילה כץ

הפלא הראשון

מיידנהד (Maidenhead), 1975. עיירה מנומנמת שמגיעים אליה בנסיעה של משהו כמו חצי שעה מערבה ברכבת מלונדון. ילדה בת 14 בהלם מעולם לא מוכר. ראיתי דברים שמעולם לא ראיתי קודם, טעמתי מאכלים שלא היה לי מושג שיש בעולם. ראיתי אנשים שונים מאד מאלו שכאן, מבטאים משונים שהיו זרים לאוזן שרצתה לשמוע רק עברית, כיאה לכור ההיתוך של הזמן ההוא. זו הייתה תקופה מוזרה. ישראל הייתה מנותקת מחברות בינלאומיות בגלל החרם הערבי, כך שמותגים בינלאומיים כמעט ולא היו. לשחיינית שהייתי, כניסה לחנות של ספידו, מול איזו תחנת רכבת תחתית בלונדון, הייתה ההגדרה הכי מופלאה לזכייה בעולם כולו. כל סופרמרקט היה צבעוני ומלא הפתעות, ובתחנות הרכבת היו המון רציפים. הרבה אני יכולה לכתוב על כל הפלאות שגיליתי בטיול ההוא.

אבל מעל הכל היה בלובי של המלון ארון חום עם מסך, כמו טלוויזיה. היו לו שתי חוגות עגולות ומקום להכנסת מטבע. עם החוגה יכולתי להניע מין מקל לבן והרעיון היה להעיף כדור לשחקן השני ששיחק עם חוגה משלו במטרה לפגוע בכדור. כמו פינג פונג, רק אלקטרוני. למעלה היו מספרים מתחלפים של התוצאה במבנה מלבני לא מוכר. הכי מוזר היה שיכולתי גם לשחק לבד מול משהו או מישהו בתוך המכונה ששיחק מולי. פליאה עלתה בתוכי כמו מול תופעת טבע מרהיבה. הסקרנות שטפה את כל גופי. איך הדבר הזה עובד? איך הוא יודע לאן לשלוח את הכדור? איך הוא מבין את העוצמה בה סובבתי את החוגה ופוגע בכדור בהתאם? קסם בלי הסבר, וכדרכי הימים ההם, אין איפה לשאול, אין את מי לשאול. ההורים היו אולי אפילו קצת מתוסכלים כי לא היה להם מושג מה זה. לפחות המשיכו לתת לי מטבעות לשחק עם הדבר הזה.

אז עוד לא תפסנו איך העולם שלנו, בעיקר הטכנולוגי, אבל גם מה שנגזר ממנו, עומד להשתנות. היום ברור לי שבאנגליה האפורה והקרה היה הגרעין של מה שיבוא אחר כך. שמתי את זה בצד עד שפגשתי את רמי. הוא למד במחזור השני של מגמת מחשבים באורט. אחרי הצבא למד במכללה וכדי להרוויח קצת עבד כ״טוסטוס פרוססור״. היה לוקח ארגזים עם כרטיסים מנוקבים מהתיכון ונוסע להריץ אותם במחשב של אוניברסיטת בר אילן. כמה פעמים נסעתי איתו והייתי המומה מהכרטיסיות שמכניסים למכונה במקום אחד והנייר המודפס שמקבלים אחרי זמן במקום אחר. מה היה באמצע? לא היה לי מושג. רק סקרנות.

מפנה נוסף התרחש כאשר הגעתי לאוניברסיטה. כבר היה SPSS (תוכנה לעיבודים סטטיסטיים) שתפעלנו בכרטיסים מנוקבים. ד״ר נירה חטיבה בדיוק הביאה מארה״ב לבית הספר לחינוך מעבדה מופלאה של כמה מחשבי Apple IIe. היו להם מסכים בשלושה צבעים: לבן, ירוק וורוד. גרפיקה טקסטואלית פשוטה זו הייתה, אבל זו הייתה מהפכה. בתוכנת המתמטיקה הבנתי פעם ראשונה מושגים שבתיכון לא הצלחתי להבין (גבול למשל) דרך הצגת התיאוריה כגרפים פשוטים. מעבדת הכימיה הדגימה מה קורה כאשר מכניסים שני חומרים למיכל, למים, או חושפים אותם לאוויר. זוכרת את היום בו ראיתי ״פיצוץ״ בצבע ורוד על המסך השחור.

באחד הסמינרים תרמתי לצוות של ד״ר דוד חן את חלקי הצנוע בפיתוח אחת מתוכניות הלימודים הראשונות בעברית להבנת מבנה המחשב. פתאום הבנתי בעצמי איך הפלא עובד, מה מרכיב אותו. שנה אחרי, בחוג לסוציולוגיה, היה פרופסור שלא הסכים שאכתוב תזה על הכנסת מיחשוב לארגונים. ״אין בזה טעם״ הוא אמר. ״אם יקרה, זה יהיה בשוליים …״. כך הסתיימה הקריירה האקדמית שלי והבשילה הדרך לעולמות הפרקטיים של פיתוח תוכנה. דרך שלא יכולתי אפילו לדמיין לאן תיקח אותי.



4 צפיות
bottom of page