הר בלהבות - הלילה הקצר בשנה

21 ביוני, היום הארוך בשנה, הזכיר לי חוויה מיוחדת, לפני שנה. בשבת הגענו בנסיעה מהפנטת ל Bad Gastein, אוסטריה. העיירה שוכנת בסופו של עמק יפה, מוקף הרים. במוצאי השבת הקרובה ללילה הקצר בשנה חוגגים ברחבי העמק את "הר בלהבות", מנהג פגאני עתיק, דומה לל"ג בעומר שלנו, בו מדליקים מדורות על ראשי ההרים. אז בעונה הזו פועלות מעליות ההר עד 4 אחר הצהריים, אך הערב הן פועלות עד 11 בלילה. אז בחרנו את ההר הקרוב למלון, ועלינו. הנוף המהמם של העמק נפרש מולנו, הולך ונפתח ככל שהגביה הרכבל.

לקחנו קצת מרק גולש חם ובירה קרה, ויצאנו החוצה, כי עד שעלינו, כבר לא היה שולחן פנוי בתוך המסעדה. בחוץ היו פרושים שולחנות ארוכים וספסלי עץ, כמקובל בבקתות האלה, על ראשי ההרים. היה קר מאד שם על ראש ההר, אבל היינו נחושים. ”מרגיש כמו 2 מעלות“ אמרה תוכנת מזג האוויר בנייד. שאריות שלג הבהיקו על ההר ”שלנו“, על ראשי ההרים סביבנו.

מדי פעם נכנסנו להתחמם, להקשיב למוזיקה מקומית מקפיצה של להקת נגנים אוסטרית, עם גיחות קצרות החוצה, לראות אם כבר מדליקים את המדורה. ליד המעליות גילינו את הגשר התלוי מעל ואדי עמוק מאד, מתנדנד ברוח החזקה שנשבה. אני לא מוכנה לוותר על החוויה, ומתקדמת לאט לאורכו, יש משהו מעורר בפחד האוחז ברגליים. חזרתי בריצה קלה על הגשר, והמשכנו לתצפית קטנה, המשקיפה על ההרים מסביב. בצד הרחוק של ההר הדליקו מדורה, אז הלכנו לראות. לפני ההדלקה, היה בחור שעשה ג׳אגלינג עם מקלות אש, לתרועות הצופים. מבנה העץ נדלק בשלבים, ומשהו נדלק בלב, מתחמם ומרגש מאד. קולות הפצפוץ וריח העץ הדולק ממלא אותי שמחה פשוטה. לאט הודלקו עוד מדורות, על פסגות של הרים נוספים, והשמחה על כל מדורה הייתה ילדותית משהו, כייפית.

את הקרניים האלפיניות הארוכות ראינו מונחות באולם הכניסה של המעליות. לא הבנו מהכתוב מתי ינגנו ואיפה, אז חיכינו שם לנגנים שיבואו ופשוט הלכנו אחריהם. מעולם לא שמעתי נגינה של קרן אלפינית. הופתתי לראות כי הם מנגנים מנגינה של ממש ולא רק תרועות, כמו שדמיינתי (נדמה לי כשקראתי את היידי בת ההרים, אבל אני לא בטוחה). שמחתי עם המנגינות ועם עוד חלום ילדות שהתגשם, מתווסף לאוסף מכובד של מקטעי דמיון שנולדו בספרים שקראתי בכמויות כשהייתי ילדה, וזכיתי לראות, לחוות, בגילי המתקדם.