לראות את הזוהר הצפוני

20 במרץ 2019 האוטובוס נוסע לקראת לילה בכבישים המתפתלים, מכוסי השלג הטרי, בצפון נורווגיה. משמאלנו הר לא גבוה במיוחד, אבל מרשים במדרון הלבן, הזוהר לאורו של הירח המלא. מימיננו, לאורך קילומטרים רבים, פיורד הנכנס עמוק ליבשה. הפיורד לא נראה כמו בתמונות, ההרים סביבו נמוכים יותר, מרוחקים יותר משוליו. כאן אנחנו לומדים שהפיורדים מהתמונות הם מדרום נורווגיה, ואנחנו הרחק בצפון. כאן יש תופעה משונה אחרת: חלק מהפיורד קפוא. מוזר משהו לנסוע לאורכו של חוף בו זורמים המים, ופתאום המים הופכים קפואים, והמשך הפיורד כולו קרח. אז למדנו שמי הים כאן לא קופאים, כי הם צריכים 2- כדי לקפוא, אבל מים מתוקים המגיעים מההרים קלים יותר וקופאים בשכבה מעל מי הקרח מאחר והם מסתפקים ב 0 מעלות כדי לקפוא. מדי פעם חולפים על פני בית בודד

מהי הנצחה?

אילה כץ, מרץ 2010  (אמנם נכתב ממש מזמן, אבל מרגיש לי נכון גם היום) המילה "הנצחה" מעוררת תחושה שהולכים לדבר רק על העבר, לעסוק רק באנשים שהיו ואינם עוד. אז נכון שגם זה חשוב, לזכור מי הם היו ומה עשו, לטובת מה פעלו וכיו"ב. אבל, לא פחות חשוב לקחת את רוח הדברים לעתיד, לראות איך לאור חייהם ולאור מותם – אפשר לבנות עתיד טוב יותר לקהילה ולחברה בישראל. למה הכוונה? ניר חי במקום של אהבה. הוא פעל מתוך נתינה, שאף לפתח כישורי מנהיגות ויזמות בקרב בני נוער, פעל למען שוויון זכויות לכל אדם באשר הוא אדם, פעל למען זכויות בעלי החיים, וחי מתוך אמונה שאפשר ליצור לכולנו עולם טוב יותר, מקבל יותר, מחבק יותר, חופשי יותר ... אז איך אפשר להנציח את רוח הדברים? יש הרבה דרכים, וכל אחד יכול לפעול, או להחליט שלא מתאים לו ... א

חיי השניים

חיי השניים החלו ב-17 ביולי 1990. הנקישה הלא צפויה בדלת, חוליה במדים. מאותו רגע שום דבר כבר לא היה כמו קודם.דקה לפני הנקישה ההיא הייתי אשה צעירה, בת 29, מאושרת בחיי, עם בעל אוהב, ילד בן שבע ותינוקת. דקה אחרי הייתי אלמנת צה"ל. יום לפני יצאתי לחופשת קיץ מבטיחה. יום אחרי עמדתי, לראשונה בחיי, בבית העלמין הצבאי בקריית שאול. בני, ניר, אמר קדיש על אבא ביום הולדתו השביעי.תחושות ההלם, העצב והכאב הבלתי נתפש הציפו אותי ברמות שהמילים לא יכולות לתאר. הופיעו בחיי תופעות מוזרות ולא מוכרות כמו עיוות בתפישת הזמן, זיכרון נדיף ולילות בלי שינה. באותם ימים, שבועות וחודשים אחרי מותו של רמי, נדמה היה לי שהתופעות האלה יישארו בחיי לנצח. לא יכולתי לדמיין שמשהו יוכל עוד להשתנות. לא יכולתי להאמין שעוד יהיו קרני אור שייכ

 צור קשר עם אילה כץ במייל  Email: ayalaks@gmail.com

© 2018 created with Wix.com by Ayala Katz